קרן Word
שתף דף זה



תשוקה היא הגורם ללידה ומוות, ומוות ולידה,
אבל אחרי חיים רבים, כאשר המוח התגבר על התשוקה,
תאווה חופשי, מתוך ידיעה עצמית, הקב"ה יאמר:
נולד מרחם המוות והחושך שלך, הו תשוקה, הצטרפתי
המארח האלמותי.

-גלגל המזלות.

LA

WORD

כרך 2 נובמבר 1905 מספר 1

זכויות יוצרים 1905 מאת HW PERCIVAL

תשוקה

מבין כל הכוחות עימם צריך האדם להתמודד, הרצון הוא הנורא ביותר, הכי מתעתע, המסוכן ביותר והכי נחוץ.

כאשר המוח מתחיל להתגלם לראשונה הוא מבועת ומודח על ידי האנימציות של התשוקה, אך דרך אסוציאציה הדחייה הופכת להיות מושכת, עד שהמוח סוף סוף מרומה ומוחדר לשכחה על ידי התענוגות החושניים שלו. הסכנה היא שבאמצעות תשוקה לעצמי התודעה עשויה להתמודד עם תשוקה הרבה יותר ממה שהיא צריכה, או אולי לבחור להזדהות איתה, וכך לחזור לחושך ותשוקה. זה הכרחי שהתשוקה תתן התנגדות לתודעה, שעל ידי ראייה דרך האשליות שלה הנפש תדע את עצמה.

תשוקה היא אנרגיית השינה במוח האוניברסלי. עם התנועה הראשונה של המוח האוניברסלי, הרצון מעורר לפעילות את חיידקי כל הדברים הקיימים. כשנוגעים אליו נשימת הנפש, מתעוררים תשוקה ממצבה הסמוי והוא מקיף ומחלחל לכל הדברים.

התשוקה היא עיוורת וחירשת. זה לא יכול לטעום, או להריח או לגעת. אמנם התשוקה היא ללא חושים, אך היא משתמשת בחושים כדי לשרת את עצמה. אף שהוא עיוור, הוא מושיט את ידו דרך העין, נכנס פנימה ומשתוקק לצבעים וצורות. למרות שהוא חירש, הוא מקשיב ומשתין דרך האוזן את הצלילים המעוררים תחושה. ללא טעם, ובכל זאת הוא רעב ומספק את עצמו דרך החיך. ללא ריח, ובכל זאת דרך האף הוא שואף ריחות שמעוררים את התיאבון שלו.

התשוקה קיימת בכל הדברים הקיימים, אך היא באה לביטוי מלא ושלם רק באמצעות מבנה חי אורגני חי. וניתן לפגוש תשוקה, לשלוט בה, ולהפנות אותה לשימושים גבוהים יותר מאשר החיה בזמן שהיא נמצאת במצבה החי הטבעי בגוף החי האנושי.

תשוקה היא ואקום שאינו יודע שובע אשר גורם לבוא ויציאה מתמיד של הנשימה. תשוקה היא המערבולת שתמשוך את כל החיים לתוך עצמה. ללא צורה, התשוקה נכנסת ומכלה את כל הצורות על ידי מצבי הרוח המשתנים ללא הרף. רצון הוא תמנון השוכן עמוק באיברי המין; המחושים שלו מגיעים דרך שדרות החושים אל אוקיינוס ​​החיים ומשרתים את דרישותיו שלעולם לא יסופקו; אש רותחת, בוערת, משתוללת בתאוותיה ובתאוותיה, ומשגעת את התשוקות והשאיפות, באנוכיות עיוורת של הערפד היא מוציאה את כוחות הגוף שדרכו משכך הרעב שלו ומשאירה את האישיות צרופה. אבקת החוצה על שפת האבק של העולם. התשוקה היא כוח עיוור המחייה, קופאת וחונקת, והוא מוות לכל מי שאינו יכול להישאר בנוכחותו, להפוך אותו לידע ולהמיר אותו לרצון. התשוקה היא סחרחורת המושכת כל מחשבה על עצמה ומאלצת אותה לספק מנגינות חדשות לריקוד החושים, צורות וחפצים חדשים להחזקה, טיוטות ודרישות חדשות כדי לספק את התיאבון ולהשתמם את המוח, ושאיפות חדשות לפנק את אישיות וגיוס לאגואיסטיות שלה. תשוקה היא טפיל שצומח, אוכל לתוך ומשמין על המוח; כשהיא נכנסת לכל פעולותיה, היא זרקה זוהר וגרמה למוח לחשוב עליה כבלתי נפרדת או לזהות אותה עם עצמה.

אבל הרצון הוא הכוח שגורם לטבע להתרבות ולהביא את כל הדברים. ללא רצון המינים יסרבו להזדווג ולהתרבות את מינם, והנשימה והנפש לא יכלו עוד להתגלם; ללא רצון כל הצורות יאבדו את כוחן האורגני המושך, יתפוררו לאבק ויתפוגגו לאוויר דל, ולחיים ולמחשבה לא יהיה תכנון לזרז ולהתגבש ולשנות; ללא רצון החיים לא יכלו להגיב לנשימה ולנבוט ולצמוח, ובאין חומר לעבוד עליו המחשבה תשהה את תפקידו, יפסיק לפעול ומותיר את המוח ריק שאינו משתקף. ללא רצון הנשימה לא הייתה גורמת לחומר להתגלות, היקום והכוכבים היו מתמוססים וחוזרים ליסוד הקמאי האחד, והנפש לא הייתה מגלה את עצמה כעצמה לפני הפירוק הכללי.

לתודעה יש אינדיבידואליות, אך התשוקה לא. הנפש והתשוקה נובעים מאותו שורש וחומר זהה, אך הנפש היא תקופה אבולוציונית אחת גדולה לפני התשוקה. מכיוון שרצון קשור אפוא לתודעה, יש לו את הכוח למשוך, להשפיע ולהונות את התודעה מתוך אמונה שהם זהים. התודעה לא יכולה להסתדר בלי תשוקה, וגם לא תשוקה יכולה להסתדר בלי התודעה. לא ניתן להרוג את התשוקה על ידי המוח, אך המוח עשוי לעורר תשוקה מצורות נמוכות לגבוהות יותר. תשוקה אינה יכולה להתקדם ללא עזרה של הנפש, אך המוח לעולם אינו יכול לדעת את עצמו מבלי להיבדק על ידי תשוקה. חובתו של התודעה היא להעלות ולהאינדיבידואציה של תשוקה, אך ככל שהתשוקה היא בורה ועיוורת, האשליה שלה מחזיקה את השכל אסיר עד שהתודעה תראה דרך האשליה ותהיה חזקה מספיק בכדי לעמוד ולהכניע את התשוקה. על ידי ידיעה זו המוח לא רק רואה את עצמו כשונה ומשום שהוא משוחרר מבורות של תשוקת החיה, אלא שהוא גם יזום את החיה לתהליך ההיגיון וכך יעלה אותה מחושכתה למישור האור האנושי.

התשוקה היא שלב בתנועה המודעת של החומר כפי שהוא נשאף לחיים ומתפתח דרך צורת המין הגבוהה ביותר, שבה מגיעים לגובה התשוקה. דרך המחשבה היא עשויה להיפרד מהחיה ולעבור מעבר לה, לאחד אותה עם נשמת האנושות, לפעול בתבונה בכוח הרצון האלוהי וכך להפוך בסופו של דבר לתודעה האחת.