קרן Word

גלגל המזלות של ערות משתרע מסרטן דרך מאזניים ועד מזל גדי; גלגל המזלות של שינה מגדי דרך טלה לסרטן.

-גלגל המזלות.

LA

WORD

כרך 6 NOVEMBER, 1907. מספר 1

זכויות יוצרים, 1907, על ידי HW PERCIVAL.

לישון.

השינה היא דבר שכיח שכדי לעיתים רחוקות או לעולם לא נבחן באיזו תופעה נפלאה זה לא החלק המסתורי שהוא ממלא בקיומנו. אנו מבלים כשליש מחיינו בשינה. אם חיינו שישים שנה בילינו עשרים שנה מאותה תקופה בשינה. כילדים בילינו יותר משליש מתוך עשרים וארבע השעות בשינה, וכתינוקות ישנו יותר ממחצית ימינו.

כל דבר בכל מחלקה וממלכת הטבע ישן, ושום דבר שנמצא תחת חוקי הטבע לא יכול לעשות בלי שינה. הטבע עצמה ישנה. עולמות, גברים, צמחים ומינרלים כאחד דורשים שינה על מנת שפעילותם תימשך. תקופת השינה היא התקופה בה הטבע מונח את עצמה מהפעילויות שביקיצה שלה. בזמן השינה הטבע מתקן את הנזק שנגרם לאורגניזמים שלה בגלל הבלאגן העז, ובלאי החיים.

אנו מודים על ידי השינה לטובת היתרונות הגדולים שאנו מפיקים מהם. לעתים קרובות אנו מתחרטים על הזמן שאנחנו מבלים בשינה כאילו היה מבוזבז; ואילו, אלמלא השינה, עלינו לא רק שלא להיות מסוגלים להמשיך את עניינינו בחיים, אלא עלינו לאבד את היתרונות הגדולים שאנו משיגים מאותו תחום בלתי נראה שאנו מכירים כה מעט.

אם היינו לומדים שינה יותר, במקום לבחון את הזמן שאבד, או לסבול אותו כרע הכרחי, עלינו לקיים מערכת יחסים אינטימית יותר עם העולם הבלתי נראה הזה מאשר זה בו אנו עומדים כעת, ומה שעלינו ללמוד ממנו היה מסביר רבות מתעלומות החיים הגופניים האלה.

המחזוריות של שינה ויקיצה היא סימבולית לחיים ולמצבים שלאחר המוות. החיים המתעוררים של יום הם סמל לחיים אחד על פני האדמה. ההתעוררות משנת הלילה והתכוננות לעבודת היום מקבילה לילדותו של האדם והכנה לעבודת החיים. ואז מגיעים האינטרסים, החובות והאחריות של חיי הבית, חיי העסקים, האזרחות והממלכתיות ואז הזקנה. לאחר מכן מגיעה השינה הארוכה של מה שאנו מכנים כעת מוות, אך היא למעשה המנוחה וההכנה לעבודת חיים אחרת, אפילו כשהשינה מכינה אותנו ליום הקרוב. בשינה עמוקה אנו לא זוכרים דבר מחיי היום, את הדאגות לגוף, ולא עד שנחזור לחיים מתעוררים הם דואגים שוב. אנו מתים לעולם כשאנחנו בשינה עמוקה כאילו הגוף נמצא בקבר או פונה לאפר.

מה שמחבר בינינו מיום ליום הוא צורת הגוף, עליה מתרשמים הזיכרונות מהיום הקודם. כך שאחרי השינה אנו מוצאים את התמונות או הזיכרונות הללו שמחכים לנו על סף החיים, ומזהים אותם כשל עצמנו, אנו ממשיכים בבניית התמונות שלנו. ההבדל בין מוות לשינה ביחס לעולם זה הוא שאנו מוצאים את הגוף המחכה לנו בשובנו לעולם אחרי השינה, ואילו לאחר המוות אנו מוצאים גוף חדש שעלינו לאמן ולפתח במקום שיהיה אחד מוכן למיידי שלנו להשתמש.

אטומים, מולקולות, תאים, איברים וגוף מסודר, כל אחד חייב להיות תקופת המנוחה והשינה שלו על מנת שהארגון כולו יוכל להמשיך ככזה. לכל אחת חייבת להיות תקופת המנוחה שלה בהתאם לתפקידה.

כל דבר ביקום הוא מודע, אך כל דבר מודע במישור שלו, ובהתאם למידת תפקידיו. לגוף האדם בכללותו יש עיקרון מודע המתאם, תומך וחודר לאיברים ולחלקי הגוף. לכל איבר בגוף יש עיקרון מודע המחזיק וכולל את התאים שלו. לכל תא עקרון מודע המחזיק בצורה מולקולרית בתוך מולקולותיו. לכל מולקולה יש עיקרון מודע שמושך את האטומים מהיסודות שלהם ושומר עליהם בפוקוס. לכל אטום יש עיקרון מודע שהוא רוחו של היסוד אליו הוא שייך. אולם אטום מודע כאטום רק כאשר הוא מתפקד כאטום במישור האטומים לפי סוג האטום שהוא, וביסוד האטום אליו הוא שייך. למשל, מישור העיקרון המודע של אטום של פחמן הוא העיקרון המודע של היסודות, אבל הסוג המסוים של העיקרון המודע של היסוד הוא פחמן, ומידת העיקרון שלו כעיקרון יסודי מודע היא בהתאם לתפקודו פעילות כאלמנט של פחמן. כך יש לכל האלמנטים כל אחד מהעקרונות המודעים שלו שהוא רוח היסוד. כל עוד האטום נשאר באלמנט שלו הוא מונחה כולו על ידי העיקרון המודע באלמנט אליו הוא שייך, אך כאשר הוא נכנס לשילוב עם אטומים של יסודות אחרים, הוא נשלט על ידי עקרון מודע המשלב שונה מעצמו, ובכל זאת כאטום של פחמן הוא מבצע את הפונקציה של פחמן.

אטומים הם החלקיקים הבלתי ניתנים לחלוקה של חומר רוח הנכנסים לשילוב על פי עיקרון מודע של עיצוב או צורה. העיקרון המודע של מולקולה מתפקד כעיצוב או כצורה. עיקרון מודע זה של עיצוב או צורה מושך את האטומים הדרושים לעיצובו, והאטומים, שכל אחד מהם פועל על פי אלמנט או עיקרון מודע משלו, מצייתים לחוק המשיכה וכל אחד מהם נכנס לשילוב ולעיצוב, מכוון ומוחזק במוקד על ידי העיקרון המודע של המולקולה. זו ההשפעה השולטת בכל ממלכת המינרלים, שהיא הצעד האחרון מהעולם הגופני הבלתי נראה לעולם הפיזי הנראה והצעד הראשון כלפי מעלה בפיזי הנראה לעין. העיקרון המודע של עיצוב או צורה יישאר לנצח זהה אלמלא העיקרון המודע של החיים, שתפקידו הוא התרחבות, צמיחה. העיקרון המודע של החיים רץ דרך המולקולה וגורם לה להתרחב ולצמוח, ולכן צורתה של המולקולה ועיצובו מתפתחת בהדרגה לעיצוב התא וצורתו. תפקיד העיקרון המודע של התא הוא חיים, התרחבות, צמיחה. העיקרון המודע של איבר הוא תשוקה. תשוקה זו מקבצת את התאים יחד, שואבת לעצמה את כל הדברים שנמצאים תחת השפעתו ומתנגדת לכל שינוי פרט לפעולה שלו עצמה. תפקיד העיקרון המודע של כל האיברים הוא התשוקה; כל איבר פועל על פי העיקרון המודע המתפקד שלו ומתנגד לפעולה של כל שאר האיברים כך שכמו במקרה של האטומים של אלמנטים שונים הפועלים יחד תחת העיקרון המודע של המולקולה שהחזיקה אותם בצורה, יש עכשיו תיאום עקרון מודע של צורת הגוף, המחזיק את כל האיברים ביחד זה לזה. העיקרון המודע המתאם של צורת הגוף בכללותו שולט באיברים ומכריח אותם לפעול יחד, אם כי כל אחד פועל על פי העיקרון המודע שלו. כל איבר בתורו מחזיק את התאים שהוא מורכב ביחד, וכל אחד מהתאים מבצע את עבודתו הנפרדת באיבר. כל תא בתורו שולט במולקולות שבתוכו; כל מולקולה מחזיקה את האטומים מהם היא מורכבת בפוקוס, וכל אטום פועל על פי העיקרון המודע המנחה אותו, שהוא האלמנט אליו הוא שייך.

כך יש לנו גוף בעלי חיים אנושי הכולל את כל ממלכות הטבע: היסוד המיוצג על ידי האטומים, המולקולה העומדת כמינרל, התאים הגדלים כירק, האיבר פועל כחיה, כל אחד לפי טבעו. כל עיקרון מודע מודע לתפקודו בלבד. האטום אינו מודע לתפקוד המולקולה, המולקולה אינה מודעת לתפקוד התא, התא אינו מודע לתפקוד האיבר, והאיבר אינו מבין את תפקידי הארגון. כך שאנו רואים את כל העקרונות המודעים פועלים כראוי כל אחד במישור שלו.

תקופת המנוחה של אטום היא התקופה בה העיקרון המודע של מולקולה מפסיק לתפקד ומשחרר את האטום. תקופת המנוחה למולקולה מגיעה כאשר העקרון המודע של החיים נסוג ומפסיק לתפקד וכאשר החיים נסוגים המולקולה נשארת כמו שהם. תקופת המנוחה לתא מגיעה כאשר העיקרון המודע של התשוקה מפסיק את התנגדותו. תקופת המנוחה של איבר היא התקופה בה העיקרון המודע המתאם של הגוף מפסיק את תפקודו ומאפשר לאיברים כל אחד לפעול בדרכו שלו, והמנוחה לצורת התיאום של הגוף מגיעה כאשר העיקרון המודע של האדם הוא נסוגה משליטת הגוף ומאפשרת לו להירגע בכל חלקיו.

שינה היא פונקציה מוגדרת מסוימת של העיקרון המודע המסוים שמנחה ישות או דבר בכל ממלכת טבע. שינה היא אותו מצב או מצב של העיקרון המודע, אשר מפסיק לתפקד במישור שלו בעצמו, מונע מהפקולטות לפעול.

שינה היא חושך. אצל האדם, שינה או חושך, היא אותה פונקציה של הנפש המרחיבה את השפעתה לשאר התפקודים והפקולטות ומונעת את פעולתם המודעת.

כאשר התודעה שהיא העיקרון המודע השולט בגוף החי הפיזי פועלת באמצעות אותו גוף או עם אותו, כל חלקי הגוף, והוא בכללותו, מגיבים למחשבות הנפש, כך שבעוד שהתודעה שולטת, הפקולטות והחושים נשמרים בשימוש וכל הפנסיה של המשרתים בגוף חייבת להגיב. אבל הגוף יכול להגיב רק לזמן מה.

שינה באה כאשר מחלקות הגוף השונות עייפות מהפעולה של היום ואינן יכולות להגיב לפקולטות הנפש, וכך נוצר פונקציה של הנפש השינה. עקרון ההנמקה מאבד אז אחיזה בפקולטות שלו. הפקולטות אינן מסוגלות לשלוט בחושים הגופניים, החושים הגופניים מפסיקים להחזיק את האיברים, והגוף שוקע לרווחה. כאשר העיקרון המודע של הנפש חדל לפעול דרך הפקולטות של התודעה ונסוג את עצמו משדות הפעולה שלהם, השינה התרחשה והעקרון המודע אינו מודע לעולם החושני. בשינה העיקרון המודע של האדם עשוי להיות שקט ועוטף בורות חשוכה או אחר פועל במישור העולה על חייו החושניים.

הסיבה לנסיגת העיקרון המודע תראה במחקר על הפיזיולוגיה של שינה. כל מולקולה, תא, איבר הגוף והגוף בכללותו, מבצעת כל אחת מהעבודות שלה; אך כל אחד יכול לעבוד רק תקופה מסוימת, והתקופה נקבעת על ידי חובתו של כל אחד. כאשר תום תקופת העבודה מתקרב היא אינה יכולה להגיב להשפעה השולטת מעליה, אי יכולתה לעבוד מודיעה על ההשפעה השולטת בחוסר היכולת שלה עצמה ומשפיעה בתורו את העיקרון המודע השולט מעליו. כל אחד פועל על פי טיבו האישי, האטומים, המולקולות, התאים והאיברים בגוף של חיה, מודיע על העיקרון התיאום המודע של ראש צורת הגוף של המנוחה כפי שנקבע על ידי הטבע של כל אחד מהם, ואז כל עיקרון מודע שולט בה מושך את השפעתו ומאפשר לזה שמתחתיו לנוח. זה מה שמתרחש במה שמכונה שינה טבעית.

לעיקרון המודע של האדם יש את מרכזו בראש, אם כי הוא משתרע בכל הגוף. בעוד זה נשאר בראש האדם לא ישן למרות שהוא עלול לא להיות מודע לחפצים שמסביב, והגוף די רגוע. העיקרון המודע של האדם צריך לעזוב את הראש ולשקוע בגוף לפני שהשינה תגיע. מי שנשאר נוקשה תוך כדי ישיבה או שכיבה, אינו ישן. מי שחולם, למרות שגופו די נינוח, לא ישן. שינה לגבר הרגיל היא שכחה מוחלטת מכל דבר.

הסימן הראשון לצורך בשינה הוא חוסר היכולת לשים לב, ואז לבוא מפהק, חוסר שקט או איטיות של הגוף. השרירים נרגעים, העפעפיים נסגרים, גלגלי העיניים מופנים כלפי מעלה. זה מעיד כי העיקרון המודע ויתר על השליטה על שרירי התיאום של הגוף. העיקרון המודע של האדם מתנתק אז ממושבו הגופני בגוף יותרת המוח, שהוא המרכז השולט במערכת העצבים של הגוף הפיזי, אחרת מרכז זה מותש עד כדי כך שאינו מסוגל לציית. ואז, אם אין משהו שקולט עניין לתודעה, הוא משאיר את מושבו השולט בגוף יותרת המוח, ומערכת העצבים נרגעת לחלוטין.

אם שכחה מכל דבר בא, אפשר לומר שאדם ישן, אבל אם קיים מצב מודע למחצה או מופיע חלום מכל סוג שהוא, אז השינה לא הגיעה, שכן העיקרון המודע של הנפש עדיין בראש והוא תופס את החושים הסובייקטיביים במקום את האובייקטיבי, שהוא רק הסרה לקראת השינה.

בחלום העיקרון המודע הוא בקשר עם זרמי העצב המשפיעים על העין, האוזן, האף והפה, וחולם על דברים הקשורים לחושים אלה. אם חלק מהגוף מושפע, חולה או נפצע, או שמוטלים עליו עבודה, הוא עשוי להחזיק את תשומת הלב של העיקרון המודע ולגרום לחלום. אם, למשל, יש כאב בכף הרגל, זה ישפיע על מרכזיו המתאימים במוח, ואלה עשויים לזרוק תמונות מוגזמות לפני העיקרון המודע של הנפש ביחס לחלק שנפגע; או אם נאכל אוכל אשר הבטן אינה יכולה לעשות בו שימוש, למשל נדיר וולזי, המוח יושפע וניתן להציע לכל מיני תמונות לא סתירות. לכל חוש יש איבר מוגדר בראש, והעקרון המודע הוא במגע עם מרכזים אלה דרך העצבים המובילים אליהם, ועל ידי קשר אתרי. אם יפעלו באחד מהאיברים הללו, הם מקפידים על תשומת הלב של העיקרון המודע, והשינה לא תגיע. כשאדם חולם, העיקרון המודע נמצא בראשו, או נסוג לאותו חלק של חוט השדרה שנמצא בחוליות צוואר הרחם. כל עוד אחד חולם את החלום הרגיל, העיקרון המודע אינו רחוק יותר מחוט השדרה שבחוליות צוואר הרחם העליונות. כאשר העיקרון המודע יורד מהראשון בחוליות צוואר הרחם, הוא מפסיק לחלום; סוף סוף העולם והחושים נעלמים והשינה גוברת.

ברגע שהעקרון המודע של האדם הסיר מהמטוס הפיזי, הזרמים המגנטיים של כדור הארץ והשפעות סביבו מתחילים בעבודתם לתיקון הרקמות וחלקי הגוף. כשהשרירים רגועים, והגוף נינוח ובמיקום הנכון לשינה, הזרמים החשמליים והמגנטיים מתאימים מחדש ומחזירים את הגוף ואת אבריו למצב מאוזן.

יש מדע של שינה, שהוא ידיעת החוקים השולטים בגוף ביחסו לתודעה. מי שמסרב לקיים את חוק השינה משלם את העונשים בשל בריאות לקויה, מחלות, אי שפיות או אפילו מוות. הטבע קובע את זמן השינה, והזמן נצפה על ידי כל יצוריה למעט האדם. אך לעתים קרובות האדם מתעלם מחוק זה כמו שהוא עושה לאחרים, בעודו מנסה לעקוב אחר הנאתו. הקשר ההרמוני בין גוף ונפש נוצר על ידי שינה רגילה. שינה רגילה נובעת מעייפות טבעית של הגוף ומובאת על ידי המיקום הנכון לשינה ומצב הנפש שקדם לשינה. כל תא ואיבר בגוף, כמו גם הגוף עצמו, מקוטב. יש גופים שהם מאוד חיוביים במעמד שלהם, אחרים שליליים. זה בהתאם לארגון הגוף באיזו תנוחה היא הטובה ביותר לשינה.

לכן כל אדם צריך, במקום לעקוב אחר כללים מוגדרים, לגלות את המיקום שעליו מוטל ראשו לשכב ואיזה צד של הגוף לשכב עליו. כל אדם צריך לדעת את העניינים הללו בעצמו על ידי ניסיון באמצעות התייעצות ופניות של הגוף עצמו. אין להתייחס לעניינים אלה כתחביב, ולהפוך אותם למגוונים, אלא להסתכל עליהם בצורה סבירה ולהתמודד איתה כמו כל בעיה שצריכה להיות: להתקבל אם הניסיון מצדיק, ולהידחות אם לא הגיוני, או אם ההפך מוכח. .

בדרך כלל, גופים המותאמים היטב מקוטבים כך שהראש צריך להצביע לכיוון צפון, והרגליים לכיוון דרום, אך הניסיון הוכיח שאנשים, בריאים באותה מידה, ישנו הכי טוב כשהראש מכוון לכל אחד משלושת הכיוונים האחרים.

במהלך השינה הגוף משנה באופן לא רצוני את עמדתו כדי להתאים את עצמו לסביבתו ולזרמים המגנטיים השוררים. בדרך כלל לא טוב שהאדם ילך לישון בשכיבה על הגב, מכיוון שתנוחה כזו משאירה את הגוף פתוח להשפעות מזיקות רבות, ובכל זאת ישנם אנשים שישנים טוב רק כששוכבים על הגב. שוב נאמר שלא טוב לישון בצד שמאל מכיוון שיש לחץ על הלב שמפריע לזרם הדם, ובכל זאת רבים מעדיפים לישון בצד שמאל ולא מוצאים שום חסרון שמצטבר ממנו. אנשים אנמיים שקירות כלי השיט איבדו את הטון הרגיל שלהם, סובלים לעתים קרובות מכאבים בגב כשהם מתעוררים בבוקר. לעתים קרובות זה נובע משינה על הגב. על כן הגוף צריך להתרשם מהרעיון להזיז או להתאים את עצמו במהלך הלילה למצב שיאפשר לו את הקלות והנוחות הגדולות ביותר.

שני זרמי חיים קשורים במיוחד לתופעות של ערות ושינה. אלה זרמי השמש והירח. האדם נושם דרך נחיר אחד בכל פעם. במשך כשעתיים הזרם השמש מגיע עם הנשימה הזורמת דרך הנחיר הימני למשך כשעתיים; ואז יש פרק זמן של איזון של כמה דקות והנשימה משתנה, ואז הזרם הירחי מנחה את הנשימה שעוברת דרך נחיר שמאל. זרמים אלה דרך הנשימה ממשיכים לסירוגין לאורך החיים. יש להם השפעה על השינה. אם בעת הפרישה הנשימה באה ועוברת דרך נחיר שמאל, יתגלה כי התנוחה שתורם ביותר לישון היא לשכב בצד ימין, מכיוון שהיא תאפשר לנשימה הירח לזרום ללא הפרעה דרך נחיר שמאל. אבל אם במקום זאת יש לשכב על הצד השמאלי, יימצא שזה משנה את הזרם; הנשימה מפסיקה לזרום דרך הנחיר השמאלי ובמקום זאת זורמת דרך הנחיר הימני. העברת הזרמים תימצא כמתבצעת ברגע שהמיקום ישתנה. אם אין אדם יכול לישון תן לו לשנות את עמדתו במיטה, אך תן לו להתייעץ עם גופו כיצד הוא רוצה לשקר.

לאחר שינה מרעננת, הקטבים של כל תאי הגוף מצביעים באותו כיוון. זה מאפשר לזרמים החשמליים והמגנטיים לזרום בתאים באופן שווה. אך ככל שהיום מתבלה, המחשבות משנות את כיוון קטבי התאים, ובלילה אין סדירות של התאים, שכן הם מצביעים לכל כיוון. שינוי קוטביות זה מעכב את זרימת זרמי החיים, ובעוד שהתודעה שומרת על מושב השלטון שלה במרכז מערכת העצבים, גוף יותרת המוח, מערכת העצבים הזו מונעת מהגוף להירגע ומאפשרת לזרמים המגנטיים לקוטב את התאים. . לכן יש צורך בשינה כדי להחזיר את התאים למקומם הנכון. במחלות התאים מנוגדים זה לזה, בחלקם או בחלקם כולו.

מי שרוצה לישון טוב לא צריך לפרוש מייד לאחר שהתווכח שאלה, או עסק בשיחה מעניינת, או נכנס למחלוקת, וגם לא כשהמוח נסער, מעוצבן או עסוק במשהו בעל עניין קולט, כי אז התודעה יהיה כל כך מעורב עד שהוא בהתחלה יסרב להרפות את הנושא ובעקבות כך ימנע מאיברים וחלקי הגוף להירגע ולמצוא מנוחה. סיבה נוספת היא שאחרי שהמיינד סוחב את הנושא במשך זמן מה, קשה מאוד להתרחק ממנו, וכך שעות רבות של לילה עשויות לבלות בניסיון אבל לא "לישון". אם הנפש היא יש להגיש יותר מדי נושא בנושא, יש להכניס נושא מחשבה אחר בעל אופי מנוגד, או לקרוא ספר עד שייקח את תשומת הלב מהנושא הקולט.

לאחר פרישתו, אם אדם כבר לא קבע על המיקום הטוב ביותר במיטה, עליו לשכב על הצד הימני במצב הקל והנוח ביותר, להרפות כל שריר ולתת לכל חלק בגוף ליפול במצב הטבעי ביותר. אין להיחשף לגוף לקור ולא להתחמם יתר על המידה, אלא יש לשמור עליו בטמפרטורה נוחה. אז האדם צריך להרגיש בחביבות ליבו ולהרחיב את התחושה בכל הגוף. כל חלקי הגוף יגיבו ויתרגשו מחמימות ותחושה נדיבים. אם העיקרון המודע אינו שוקע באופן טבעי לשינה, ניתן לנסות מספר ניסויים לגרום לשינה.

אחת השיטות הנפוצות ביותר המשמשות להשראת שינה היא שיטת הספירה. אם זה מנסה, יש לספור לאט ולהגות כל מספר נפשית כדי להבין את ערכו ברציפות. יש לכך השפעה של עייפות המוח על ידי המונוטוניות שלה. עד שמגיעים למאה ועשרים וחמש השינה התפתחה. שיטה נוספת ושיטה שצריכה להיות יעילה יותר לאנשים בעלי רצון חזק כמו גם לאנשים שליליים מאוד, היא לנסות להביט כלפי מעלה. יש לסגור את העפעפיים ולהפנות את העיניים כלפי מעלה כדי להתמקד בערך סנטימטר מעל ומאחורי שורש האף. אם האדם מסוגל לעשות זאת כמו שצריך, השינה בדרך כלל מגיעה תוך מספר דקות, ולעיתים קרובות תוך שלושים שניות. ההשפעה המיוצרת על ידי הפניית העיניים כלפי מעלה היא ניתוק האורגניזם הנפשי מהאורגניזם הפיזי. ברגע שהקשב מופנה לאופי הנפשי, הפיזי איבד את ראייתו. ואז החלום או השינה מתרחשים. אבל הדרך הטובה והקלה ביותר היא להיות אמון ביכולתו של האדם לישון ולהשליך השפעות מטרידות; על ידי ביטחון זה ועם תחושה חביבה בלב השינה באה לאחר זמן קצר.

ישנן תופעות גופניות מסוימות המלוות כמעט תמיד את השינה. הנשימה פוחתת, ובמקום לנשום מאזור הבטן, האדם נושם מאזור בית החזה. הדופק מאט ופעולת הלב הופכת לאטית יותר. במקרים רבים נמצא שיש וריאציות בגודל הגוף בזמן השינה. חלקים מסוימים בגוף גדלים בגודל, ואילו חלקים אחרים פוחתים. כלי השטח של הגוף מתגדלים ואילו כלי המוח הופכים קטנים יותר. המוח הופך חיוור ומתכווץ במהלך השינה, אך עם שובו של העיקרון המודע, הוא מקבל גוון ורוד יותר או צבע אדמדם. העור פעיל יותר בשינה מאשר במצב הערות, וזו הסיבה העיקרית לכך שהאוויר בחדרי השינה הופך לטמא במהירות רבה יותר מאשר בשעות הערות; אך בעוד העור נקבוב בדם, האיברים הפנימיים נמצאים במצב של אנמיה.

הסיבה לשונות הגודל בחלקים בגוף היא שכאשר העיקרון המודע פורש מהמוח, פעולת המוח נרפה, זרימת הדם פוחתת, וכאורגן העובד של העיקרון המודע, המוח נמצא אז במנוחה. לא כך עם פריפריה של הגוף. הסיבה לכך היא שככל שהאפוטרופוס של הגוף, העיקרון המודע, פרש ואיבריו הפעילים נותרו במנוחה, העיקרון המודע המתאם של צורת הגוף לוקח פיקוד ומגן על הגוף מפני הסכנות הרבות שאליהם הוא נחשף במהלך השינה.

בגלל הסכנות הרבות הללו לעור יש זרימת דם מוגברת מה שהופך אותו לרגיש יותר להשפעות מאשר בזמן היקיצה. במצב הערות העצבים המוטוריים והשרירים הרצוניים וודורים בגוף, אך כאשר העקרון המודע של האדם פרש, ומערכת העצבים המוטוריים השולטים על השרירים והתנועות של הגוף התפוגגה, העצבים הלא רצוניים ושרירי הגוף נכנסים לפעולה. זו הסיבה שהגוף במיטה מועבר ממצב אחד למשנהו, ללא עזרה מהעיקרון המודע של האדם. השרירים הבלתי רצוניים מניעים את הגוף רק כפי שמונעים על ידי חוקי הטבע וכדי להתאים את הגוף לחוקים אלה.

החושך תורם יותר לשינה מכיוון שעצבי הפריפריה של הגוף אינם מושפעים בחושך. אור הפועל על העצבים מעביר רשמים למוח העלולים לרמוז צורות רבות של חלומות, והחלומות הם בדרך כלל תוצאה של רעש כלשהו, ​​או אור שפועל על הגוף. כל רעש, מגע או רושם חיצוני, מביא בו זמנית שינוי בגודל ובטמפרטורה של המוח.

שינה מיוצרת גם על ידי נרקוטים. הם לא מביאים לשינה בריאה, שכן נרקוטיקה או סם מקהה את העצבים ומנתק אותם מהעקרון המודע. אין להשתמש בסמים אלא במקרים קיצוניים.

יש לתת לגוף מספיק שינה. לא ניתן להגדיר את מספר השעות בדיוק. לעיתים אנו מרגישים רעננים יותר לאחר שינה של ארבע או חמש שעות מכפי שאנו עושים בזמנים אחרים מכפול מהכפול. הכלל היחיד שניתן להקפיד על משך השינה הוא לפרוש בשעה מוקדמת למדי ושינה עד שהגוף מתעורר מעצמו. שכיבה ערה במיטה מועילה לעיתים רחוקות ולעיתים מזיקה למדי. אולם השעה הטובה ביותר לשינה היא שמונה שעות מעשר בערב לשש בבוקר. בערך בעשר מתחיל לזרום זרם מגנטי של כדור הארץ ונמשך ארבע שעות. במהלך תקופה זו, ובמיוחד בשעתיים הראשונות, הגוף רגיש ביותר לזרם ומקבל את התועלת הגדולה ביותר ממנו. בשתיים בלילה מתחיל לשחק זרם נוסף שמטען את הגוף בחיים. זרם זה נמשך כארבע שעות, כך שאם השינה הייתה מתחילה בשעה עשר, על ידי שניים, כל התאים וחלקי הגוף היו נרפים ונשטפים על ידי הזרם המגנטי השלילי; בשתיים זרם חשמלי יתחיל לעורר ולהמריץ את הגוף, ובשעה שש כבר תאי הגוף היו כל כך טעונים וממריצים עד שהם מביאים לפעולה וקוראים לעצמם לתשומת לב העיקרון המודע של הנפש .

חוסר שינה ונדודי שינה אינם אנושיים, מכיוון שבעוד שהגוף נשאר בפעולה ונשלט ונשלט על ידי העצבים והשרירים מרצון, הטבע אינו יכול לסלק ולחסל את תוצרי הפסולת, ואף לא לתקן את הנזק שנגרם לגוף כתוצאה מחיי החיים הפעילים. ניתן לעשות זאת רק כאשר העצבים והשרירים הבלתי רצוניים יש שליטה על הגוף ונשלטים על ידי דחף טבעי.

שינה מוגזמת גרועה כמו לא מספיק שינה. אלה המפנקים בשינה מופרזת הם בדרך כלל מוחות משעממים ואיטיים ואנשים עצלנים, בעלי אינטלקט מועט או גרמנדים המענגים לישון ולאכול. אנשים בעלי יכולת חלשה עייפים בקלות וכל מונוטוניות תעורר שינה. מי שמתמכר לשינה רבה מדי גורם לעצמו פגיעה, שכן שינה מוגזמת מלווה בחוסר הפעילות של האיברים הראשיים ורקמות הגוף. זה מוביל להחלמה, ועלול להוביל לתוצאות חמורות. זה גורם לעצירת פעולת כיס המרה, ובזמן קיפאון של המרה נקלטים חלקיו הנוזלים. שינה מוגזמת, על ידי הגברת הטונוס של תעלת המזון, נוטה לפתח עצירות.

אף שרבים מניחים שהם חולמים במשך כל תקופת השינה שלהם, זה לעתים רחוקות מאוד המקרה, ואם כן, הם מתעוררים עייפים ולא מרוצים. אצל מי שישן טוב יש שתי תקופות של חלימה. הראשונה היא כאשר הפקולטות של הנפש והחושים שוקעות בנאמנות; זה בדרך כלל נמשך בין כמה שניות לשעה. התקופה השנייה היא של ההתעוררות, שהיא בנסיבות רגילות, מכמה שניות עד חצי שעה. אורכו של החלום לכאורה אינו מעיד בשום פנים על הזמן שנצרך בפועל, שכן הזמן בחלום שונה בהרבה מהזמן כפי שאנו מכירים אותו במצב המתעורר. רבים התנסו בחלומות שבחלום לקח שנים או זמן חיים או אפילו עידנים לעבור, שם נראו תרבויות מתרוממות ונופלות, והחולם היה קיים בצורה כה אינטנסיבית עד שהוא מעל לכל ספק, אך בהתעורר הוא גילה כי השנים או שהגילאים היו בסך הכל כמה שניות או דקות אחרי הכל.

הסיבה לחוסר הפרופורציה של אורך החלומות עם הזמן כפי שאנחנו מכירים אותו, נובעת מהעובדה שחינכנו את אברי התפיסה שלנו להרגל לאמוד מרחקים וזמן. העיקרון המודע המתפקד בעולם העל-כבד תופס קיום ללא גבול, ואילו האיברים שלנו מעריכים זמן ומרחק על ידי זרימת הדם, והזרמת נוזל העצבים, כפי שהוא שימש ביחס לעולם החיצוני. חלום הוא רק הסרת העיקרון המודע מתפקוד דרך האיברים הפיזיים החיצוניים במישור הפיזי לתפקודו דרך האיברים הפנימיים במישור הנפשי. התהליך והמעבר עשויים להתבונן על ידי העיקרון המודע כאשר הנפש למדה כיצד להתנתק מהאיברים והחושים של הגוף.

הגוף בכללותו הוא אחד, אך הוא מורכב מגופים רבים שכל אחד מהם הוא במצב של חומר שונה מזה של האחר. יש את החומר האטומי שכל הגוף בנוי בו, אך מקובץ לפי עיקרון העיצוב. זהו גוף בלתי נראה. ואז יש את הגוף המולקולרי, שהוא העיקרון העיצובי האסטרלי שלפיו הקבוצות אטומים ומקנה צורה לגוף כולו. ואז יש את גוף החיים, שהוא גוף נפשי פועם בגוף המולקולרי. עוד אחד הוא זה של גוף התשוקה שהוא גוף אורגני בלתי נראה המחלחל לכל הגופים האמורים. בנוסף לאלו יש את גוף הנפש, שהוא אור המאיר אל תוך כל אלה שכבר הוזכרו.

כעת, כאשר העיקרון המודע או גוף הנפש פועל דרך החושים בעולם הפיזי, כמו גוף אור, הוא מפנה את אורו על כל הגופים האחרים ומאיר דרכו וממריץ אותם ואת החושים והאיברים לפעולה. במדינה ההיא נאמר כי האדם ער. כאשר גוף האור של הנפש מופעל במשך תקופה ארוכה, כל הגופים התחתונים מתגברים על ידי האור ואינם יכולים להגיב. עד לזמן זה הם היו מקוטבים לגוף האור של הנפש ועכשיו הם הופכים לקוטביים וגוף האור מופעל לגוף הנפשי המולקולרי שהוא המושב הפנימי של החושים החיצוניים ומכיל את חושי המישור הנפשי. ואז אנו חולמים והחלומות הם מסוגים רבים ככל שישנם נטיות; והחלומות שעולים הם מסיבות רבות.

הגורם לסיוט נובע לעיתים מחוסר היכולת של מכשיר העיכול לתפקד, והנטייה לזרוק תמונות מוגזמות על המוח, הנראות על פי העיקרון המודע של הנפש; סיוטים עשויים להיגרם כתוצאה מהפסקת מחזור הדם או של מערכת העצבים או מניתוק העצבים המוטוריים מהעצבים התחושתיים. ניתוק זה עשוי להיגרם על ידי מתיחת העצבים או על ידי ניתוקם. סיבה נוספת היא דגירה המשתלטת על הגופה. זה לא חלום המיוצר על ידי עיכול או מפוארים, אבל זה בעל אופי רציני, ויש לנקוט בזהירות זהירה, אחרת מדיום עשוי להיות התוצאה, אם לא אי שפיות, וידוע שסיוט כזה הוביל לעיתים ל מוות.

לעתים קרובות ככל הנראה סומנמבוליסטים משתמשים בכל החושים והפקולטות של חיי הערות הרגילים, ולעתים עשויים להראות חריפות שלא נראתה בחייו המתעוררים של הסנומבוליסט. רדום עשוי להתרומם ממיטתו, להתלבש, להניח את סוסו ולרכב בזעם על מקומות שבהם במצבו המתעורר הוא לא ינסה לנסוע; או שהוא עשוי לטפס בבטחה על משקעים או לאורך גבהים סחרחרים שבהם יהיה זה טירוף לו להסתכן אם הוא ער; או שהוא רשאי לכתוב מכתבים ולעסוק בשיחה, ובכל זאת לאחר הערות לא היה מודע לחלוטין למה שהתרחש. הגורם לחיטוב נובע בדרך כלל מהשליטה על ידי העיקרון המודע המתאם של צורת הגוף באמצעותה נעים העצבים והשרירים הבלתי רצוניים, ללא הפרעה של העיקרון המודע של הנפש. פעולה סנומבוליסטית זו היא רק השפעה. הגורם לכך נובע מתהליכי מחשבה מסוימים שהתרחשו לפני כן, או במוחו של השחקן או שהוצע על ידי מוחו של אחר.

סומנמבוליזם הוא סוג של היפנוזה, בדרך כלל ביצוע מחשבות מסוימות שהתרשמו על עיקרון הצורה של הגוף, כמו שכאשר האדם חושב באופן אינטנסיבי על פעולה או דבר, הוא מרשים את המחשבות הללו על העיצוב או העיקרון הצורני של גופו הפיזי . כעת, כאשר אדם כל כך הרשים את עקרון הצורה שלו ופרש למשך הלילה, העיקרון המודע שלו נסוג ממושב השלטון והמרכז שלו במוח והעצבים והשרירים מרצון נרגעים. ואז העצבים והשרירים הבלתי רצוניים משתלטים. אם אלה מונעים די הצורך על ידי הרשמים המתקבלים מעיקרון החשיבה בזמן שהוא מתעורר, הם מצייתים אוטומטית למחשבות או לרשמים אלה בוודאות כמו שהנושא המהופנט מציית למפעילו. כך שהמגעים הפראיים שביצע הסנאמברוליסט הם לרוב ביצוע של חלום של יום כלשהו המושתל על גוף הצורה בזמן הערות, ומראה כי הסנאמברוליסט הוא נושא לטיפול בהיפנוזה עצמית.

אך היפנוזה עצמית זו אינה תמיד תוצאה של חלום יום, או מפואר, או מחשבה להעיר חיים בלבד. לעיתים העיקרון המודע נמצא באחד ממצבי החלום העמוק ומעביר את רשמים של מצב החלום העמוק לעיקרון המודע המתאם של גוף הצורה. ואז, אם גוף זה פועל לפי הרשמים שהתקבלו כך, מופיעות תופעות הסנומוליזם בכמה מהביצועים המסובכים והקשים ביותר, כמו אלה הדורשים פעולה נפשית בחישובים מתמטיים. אלה הם שני הגורמים לסומנמבוליזם, אך ישנם סיבות רבות אחרות, כמו זו של אישיות כפולה, אובססיה, או ציות לתכתיב רצונו של אחר, אשר באמצעות היפנוזה עשוי לכוון את גופו של הסנמבוליסט בפעולה האוטומטית שלו.

היפנוזה היא סוג של שינה המובא על ידי רצונו של אחד הפועל במוחו של אחר. אותן תופעות שמתרחשות בשינה טבעית מופקות באופן מלאכותי על ידי המהפנט. ישנן שיטות רבות אחריהן מהפנטים, אך התוצאות זהות. בהיפנוזה המפעיל גורם לעייפות העפעפיים, לרפיון כללי, ועל ידי הצעה, או על ידי רצון דומיננטי, הוא מאלץ את העיקרון המודע של הנבדק לסגת מהמושב והמרכז במוח, וכך הם השליטה על העצבים הלא רצוניים. ושרירי הגוף נכנעו, והעקרון המודע מנותק ממרכזיו הנפשיים וממרכזי התחושה ונופל לשינה עמוקה. ואז המפעיל תופס את מקום מוחו של האחר ומכתיב את התנועות של עיקרון הצורה של הגוף השולט בתנועות הלא רצוניות. עיקרון צורה זה מגיב בקלות למחשבתו של המפעיל אם הנושא הוא טוב, ותודעתו של המפעיל היא לאותו אוטומט של גוף מה היה העיקרון המודע שלו לתודעה.

הנבדק המהופנט עשוי להציג את כל תופעות הסנומבולוליזם ואף עשוי לגרום לו לבצע פעולות סיבולת נפלאות יותר מכיוון שהמהפנט עשוי להמציא פעולות כאלה שהוא אוהב שהנושא יבצע, ואילו, תנועותיו של הסנאמבוליסט תלויות במחשבה קודמת, מה שהיה יכול להיות. אסור כי בשום פנים ואופן להגיש מהופנט משום שהוא נוטה להפוך אותו ואת גופו למשחק של השפעה כלשהי.

יתכן שאחד יוכל ליהנות מהיפנוזה עצמית אם הדבר נעשה בצורה מושכלת. על ידי הפיקוד על הגוף לבצע פעולות מסוימות הוא יובא בצורה יסודית יותר תחת השפעת הסיבה של עצמו, ויהיה קל יותר לעקרון ההנמקה לכוון את פעולותיו של האדם בחיים ובגוף אם הגוף מאומן כל כך להגיב לעקרון ההנמקה בכל עת. אחת מהפעולות הללו מתעוררת בבוקר בזמן שהמוח הורה לגוף להתעורר לפני שהוא פורש, וכי ברגע שהוא מתעורר ומיד להתרחץ ולהתלבש. ניתן לבצע זאת רחוק יותר על ידי הפניית הגוף למלא תפקידים מסוימים בשעות מסוימות של היום. התחום לניסויים כאלה הוא גדול והגוף הופך להיות רגיש יותר אם ההזמנות הללו ניתנות לראשונה בלילה לפני השינה.

אנו מקבלים יתרונות רבים משינה, אך יש גם סכנות.

יש סכנה של אובדן חיוניות במהלך השינה. זה עשוי להפוך למכשול רציני מאוד למי שמנסה לנהל חיים רוחניים, אך יש לעמוד בו ולהתגבר עליו. כאשר צניעות הגוף נשמרת במשך תקופה מסוימת, אותו גוף הופך לאובייקט משיכה לכיתות רבות של ישויות והשפעות מהעולם הבלתי נראה של החושים. אלה ניגשים לגוף בלילה ובשינה פועלים לפי עקרונות התיאום המודעים של גוף הצורה, השולט על העצבים והשרירים הבלתי רצוניים של הפיזי. על ידי פעולה על פי עיקרון צורה זה של הגוף, המרכזים האורגניים מעוררים ומעוררים, ואחריהם תוצאות לא רצויות. ניתן לעצור את אובדן החיוניות ואת ההשפעות הגורמות לה למנוע גישה. מי שהיה בהכרה במהלך שינה של הגוף, כמובן, ירחיק את כל ההשפעות והישויות הללו, אך מי שאינו מודע לכך עשוי גם להגן על עצמו.

הפסדים חיוניים הם לרוב תוצאה של מחשבותיו של עצמו במהלך החיים המתעוררים, או המחשבות שנכנסות למוחו ואליהן הוא מעניק לקהל. אלה מרשימים את עקרון הצורה המתואמת, וכמו הגוף הסנאמביוליסטי, הוא עוקב אוטומטית אחר כפיית המחשבה שהתרשמה עליו. תן לו אפוא מי שיגן על עצמו בשינה לשמור על מוח טהור בחיים המעירים. במקום לבדר את המחשבות שעולות במוחו, או שעשויים להציע לו על ידי אחרים, תן לו להציע להם, לסרב לקהל ולסרב לעמוד בהם. זו תהיה אחת העזרים הטובים ביותר ותביא לשינה בריאה ומועילה. אובדן החיוניות נובע לעתים מסיבות אחרות מאשר מחשבותיו של עצמך או מחשבותיהם של אחרים. ניתן למנוע זאת, אם כי זה לוקח זמן. יאפשר למי שסובל כל-כך להאשים את גופו לקרוא לו לעזרה כאשר מתקרבת סכנה כלשהי, ותן לו גם להאשים את עקרון ההנמקה שלו כדי להורות לכל מבקר לא-רצוי לעזוב; ועליו לצאת אם הפקודה הנכונה ניתנת. אם מישהו מפתה מופיע בחלום, עליו לשאול: "מי אתה?" ו"מה אתה רוצה? "אם שאלות אלה נשאלות בכוח, אף גורם לא יכול לסרב לענות, וליידע את עצמן ואת מטרתן. כששואלים את השאלות הללו את המבקר, צורתו היפה נותנת לעיתים מקום לצורה מגוחכת ביותר, שכועסת על כך שנאלצת להראות את טבעה האמיתי, נוהמת או צווחות ונעלמת ללא רצון.

לאחר שהאשים את הנפש בעובדות שלעיל, וכדי למנוע עוד יותר סכנה דומה של שינה, צריך לפרוש תחושה חביבה בלב ולהרחיב אותה בכל הגוף עד שהתאים מרגשים חמימות נעימה. וכך פועל מהגוף, כשהגוף כמרכז, תן לו לדמיין את האווירה שמסביב להיות טעונה במחשבה חביבה על אופי חיובי, הקורן ממנו וממלא כל חלק בחדר, כמו גם האור הזורח מתוך כדור הארץ. זו תהיה האווירה שלו, שבעזרתה הוא מוקף ובו הוא עשוי לישון ללא סכנה נוספת. הסכנה היחידה שהולכת אליו היא המחשבות שהם ילדי מוחו שלו. כמובן שמצב זה לא מתקיים בבת אחת. זו תוצאה של מאמץ מתמשך: של משמעת של הגוף, ומשמעת הנפש.

יש גלגל המזלות של שינה ויש גלגל המזלות של ערות. גלגל המזלות של החיים המתעוררים הוא מסרטן (♋︎) עד מזל גדי (♑︎) בדרך של מאזניים (♎︎). גלגל המזלות של שינה הוא ממזל גדי (♑︎) לסרטן (♋︎) בדרך של טלה (א). גלגל המזלות שלנו של חיים ערים מתחיל בסרטן (♋︎), נשימה, עם האינדיקציה הראשונה לכך שאנחנו מודעים. זו היציאה הראשונה ממצב השינה העמוקה בבוקר או לאחר מנוחתנו היומית. במצב זה אדם אינו מודע בדרך כלל לצורות או לאחד מפרטי החיים המתעוררים. הדבר היחיד שאדם מודע לו הוא מצב של הוויה רגועה. אצל האדם הרגיל זה מצב מאוד רגוע. משם עיקרון החשיבה עובר למצב מודע יותר, המיוצג על ידי הסימן ליאו (♌︎), החיים. במצב זה נראים צבעים או חפצים מבריקים ומורגשים את זרימתם ונקישתם של החיים, אך לרוב ללא שום הגדרת צורה. כאשר המוח מחדש את הקשר שלו למצב הגופני הוא עובר לבתולה הסימנית (♍︎), צורה. במצב זה רוב האנשים חולמים בשובם לחיים מתעוררים. כאן נראים טפסים בבירור, זיכרונות ישנים נבדקים, והתרשמות המשפיעת על חושי הגוף גורמת לזריקת תמונות על אתר המוח; ממושבו רואה הנפש רשמים והצעות חושים אלה ומפרש אותם לכל מיני חלומות. ממצב חלומי זה יש רק צעד להעיר את החיים, ואז המוח מתעורר לתחושת גופו בסימני מאזניים (♎︎), מין. בסימן זה הוא עובר בכל פעילויות חיי היומיום. לאחר שהתעוררה לגופה בסימן מאזניים (♎︎), מין, רצונותיו מתבטאים באמצעות עקרב הסימן (♏︎), תשוקה. אלה קשורים ומופעלים על ידי המחשבות הרגילות לחיים מתעוררים, בסמל Sagittary (♐︎), מחשבה, הנמשכת לאורך היום ועד לזמן בו העיקרון המודע של הנפש שוקע שוב לתוך עצמו ומפסיק להיות מודע אליו העולם. זה מתרחש על שם מזל גדי (♑︎), אינדיבידואליות. מזל גדי (♑︎) מייצג את מצב השינה העמוקה ונמצא באותו מישור כמו סרטן (♋︎). אך בעוד שמזל גדי (♑︎) מייצג את היציאה לשינה העמוקה, סרטן (♋︎) מייצג את היציאה ממנו.

גלגל המזלות השינה הוא ממזל גדי (♑︎) לסרטן (♋︎) בדרך של טלה (א). הוא מייצג את היקום הבלתי מבוטא של השינה, שכן המחצית התחתונה של גלגל המזלות מייצגת את היקום המוצג של החיים המעירים. אם אדם עובר במצב בלתי-ממוצג זה לאחר שהוא פורש, הוא מתרשם מהתעוררות מכיוון שזה במצב שינה עמוק זה, אם הוא עובר בצורה מסודרת, שהוא בא במגע עם התכונות והפקולטות הגבוהות יותר של הנפש ומקבל הדרכה באמצעותם המאפשרת לו להתחיל לעבוד ביום הקרוב בעוצמה ועליצות מחודשת, ואותו הוא מבצע באפליה ובמצוק.

גלגל המזלות של השינה הוא המדינה הנומנלית; גלגל המזלות המתעורר מייצג את העולם הפנומנלי. במזלות השינה האישיות לא יכולה לעבור את מזל גדי או שינה עמוקה, אחרת היא תחדל להיות האישיות. זה נשאר במצב של עייפות עד שהוא מתעורר ממנו בסרטן (♋︎). האינדיבידואליות מקבלת אפוא את היתרונות מהגלגל המזלות של שינה כאשר האישיות שקטה. האינדיבידואליות מרשימה אז על האישיות את כל היתרונות שהיא עשויה לקבל.

כזו שלמדה על גלגל המזלות של ערות ושינה, היינו מתייחסים לתרשימים שהוכנסו לעיתים קרובות Word. לראות Word, כרך א ' 4, לא. 6, מרץ, 1907, ו כרך א ' 5, לא. 1, אפריל, 1907. דמויות 30 ו 32 יש להרהר בהם, כיוון שהם יציעו את הסוגים והדרגות הרבים של מצבי ערות ושינה שדרכם כל אחד עובר, בהתאם לכושרו, לנסיבותיו ולקארמה. בשתי הדמויות הללו מיוצגים ארבעה גברים, שלושה מהגברים נמצאים בתוך אדם גדול יותר. מיושם לנושא המאמר הזה, ארבעת הגברים הללו מייצגים את ארבע המצבים העוברים בין ערות לשינה העמוקה. האדם הקטן והראשון הוא הגופני, העומד במזל מאזניים (♎︎), שמוגבל על ידי גופו למישור של מזל עקרב בתולה (♍︎ – ♏︎), צורה ותשוקה, של גלגל המזלות הגדול. הדמות השנייה היא האיש הנפשי, שבתוכו נמצא האדם הגשמי. האיש הנפשי הזה מייצג את מצב החלום הרגיל. מצב חלומות רגיל זה, כמו גם הגבר הנפשי, מוגבלים לסימנים ליאו-שגיטורי (♌︎ – ♐︎) של האדם הרוחני, ולסימנים גדי-סרטן (♋︎ – ♑︎) של האדם הנפשי, והוא נמצא ב תחום זה של העולם הנפשי שהאדם הפשוט מתפקד בחלום. במצב זה הלנגה שארירה, שהיא גוף העיצוב או הצורה, הוא הגוף שמשמש ודרכו נחווה החלום. מי שעבר ניסיון בחלומות מכיר במצב זה כמצב בו אין הברקה או מגוון צבע. טפסים נראים ורצונות מורגשים, אך הצבעים נעדרים והטפסים נראים כגוון אחד, שהוא בצבע אפור עמום או אפר. חלומות אלו מוצעים בדרך כלל על ידי המחשבות של היום הקודם או על ידי תחושות הגוף באותה תקופה. עם זאת, מצב החלום האמיתי מסמל את מה שיש לנו, במאמרים שלמעלה, המכונה האיש הנפשי. הגבר הנפשי בגלגל המזלות הנפשי שלו מכיל את הגברים הנפשיים והפיזיים במוצרי המזלות שלהם. הגבר הנפשי בגלגל המזלות שלו משתרע אל מטוס הלו-מזל-המזל (♌︎ – ♐︎), מחשבת החיים, של גלגל המזלות הגדול. זה נמצא במישור גדי הסרטן (♋︎ – ♑︎) של גלגל המזלות הרוחני, שתוחם באמצע האדם הרוחני. האיש הנפשי הזה הוא שכולל ומגביל את כל שלבי חיי החלום שחווה האדם הרגיל. רק בתנאים יוצאי דופן מקבל אדם תקשורת מודעת מהאיש הרוחני. האיש הנפשי הזה הוא גוף החלומות האמיתי. זה כל כך לא ברור באדם הרגיל, וכל כך לא מוגדר בחייו המתעוררים, עד שקשה לו לתפקד בו באופן מודע ואינטליגנטי, אך זהו הגוף בו הוא עובר את תקופת שמימו לאחר המוות.

על ידי מחקר של דמויות 30 ו 32נראה כי משולש הזווית ההפוכה חל על כל המזלות, כל אחד על פי סוגו, אך כי הקווים (♋︎ – ♎︎) ו- (♎︎ – ♑︎) עוברים בכל המזלות בצירוף אותם סימנים יחסיים. קווים אלו מראים את הקשר של החיים המתעוררים ועזיבתם, עלייתם לגוף ועזיבתם. הנתונים מרמזים הרבה יותר ממה שאפשר לומר עליהם.

מי שירוויח משינה - איזו תועלת תגיב על כל חייו, יעשה זאת כדי להזמין מדיטציה לפני רבע שעה עד שעה לפני שהוא פורש. לאיש העסקים זה אולי נראה בזבוז של זמן לקחת שעה למדיטציה, לשבת בשקט אפילו חמש עשרה דקות זה עניין מוגזם, ובכל זאת אותו אדם היה חושב רבע שעה או שעה בתיאטרון זמן קצר מדי מכדי לאפשר לו בידור של ערב.

אפשר להשיג חוויות במדיטציה ככל שמתעלות על אלה שהוא נהנה בתיאטרון, כאשר השמש מתעלה בברק לאור האור העכור של מנורת שמן. במדיטציה, בין אם זה חמש דקות או שעה, תן לאדם לבחון ולגנות את מעשיו השגויים של היום, ואסור על מעשים כאלה ואחרים בבוקר, אך תן לו לאשר את הדברים שנעשו היטב. ואז תן לו לכוון את גופו ואת עיקרון הצורה שלו לגבי שמירה עצמית למשך הלילה. תן לו גם לשקול מה דעתו, ומה הוא עצמו כעיקרון מודע. אבל תן לו גם לקבוע ולהחליט להיות מודע לאורך כל חלומותיו, ובשנתו; ובכל הדברים אפשר לו לקבוע להיות מודע ברציפות, דרך העיקרון המודע שלו, ובכך באמצעות העיקרון המודע שלו למצוא - התודעה.